צוואה בעל פה

על פי סעיף 23(א) לחוק הירושה, הראשי לקיים צוואה בעל פה הוא "שכיב מרע" (אדם על ערש דווי) או אדם הרואה עצמו אל מול פני המוות, תחת נסיבות מצדיקות. המצווה יצווה לשני עדים.
הדרישות המחמירות בחוק מטרתן היא לצמצם את המקרים בהם תקוים ותתתקבלנה צוואה בעל פה. צוואה מסוג זה תוכר תחת נסיבות המצביעות על חוסר היכולת של המצווה להעלות את צוואתו על הכתב.

העדים נדרשים לרשום בזכרון דברים את דברי המצווה כך שיביעו רצונו בצורה המדויקת ככל שניתן ואת הנסיבות תחתיהן נאמרו. את זכרון הדברים יש לרשום, לחתום ולהפקיד אצל רשם לענייני ירושה ככל שאפשר סמוך בזמן לציווי. זאת על מנת לדייק את רצון המצווה. כל האמור לעיל ע"פ סעיף 23(ב) לחוק הירושה. הדרישה למסור מהר ככל האפשר את זכרון הדברים אל רשם לענייני ירושה מטרתה למנוע כל עיוות ו/או כל הטיה על תוכן הצוואה ביודעים ולא ביודעים. הדרישות הנ"ל הן אינן "מרכיבי יסוד" בצוואה אולם אי-קיומן יהוו "פגם צורני" בצוואה אשר יערער אף יותר על גמירת דעתו של המצווה.

כוונת המחוקק בכל הנוגע לצוואה בעל פה היא יציאתה מן הכלל והיא תקוים כאשר זוהי האפשרות היחידה שנותרה למצווה לצוות את דבריו. אילו עבר יותר מחודש ימים לאחר היות המצווה "שכיב מרע" והוא עוד בחיים, עליו לערוך צוואה סדירה – צוואה בכתב יד, בעדים, או בפני רשות. הרי תכלית צוואה בעל פה היא לאפשר לאדם שכיב מרע, שאין ביכולתו לצוות כראוי, לצוות את את חלוקת עזבונו כפי רצונו. לכן "צוואה בעל-פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים" (סעיף 23(ב) לחוק הירושה).

ישנו מוטיב חוזר בתנאים המוצבים לקיום צוואה בעל פה – צמצום הנסיבות אשר יאפשרו קיום צוואה מסוג זה. יש דברים בגו מכיוון שצוואה בעל פה הינה סוג חריג של צוואה ועל כן יקיימוהו במקרים חריגים ובתוך מנעד זמנים מצומצם. בצוואות בעל פה קיים הצורך לשכנע את ביהמ"ש שאכן הייתה כוונה של המצווה לצוות וההתרחשות לא הייתה הבעת רצון.

סעיף 25(ב)(4) לחוק הירושה, המגדיר מהם "מרכיבי היסוד" של צוואה בעל פה מעתיק את הדרישות המופיעות בסעיף 23(א). דבר זה בא להוכיח ולהדגיש אף יותר את הצמצום המיוחל לקיום צוואות בעל פה, שעל כן משמעות כך היא שאין פגם אשר ניתן לריפוי בצוואה בעל פה המופיע בסעיף 23(א) לחוק הירושה.