סעיף 25(א) לחוק הירושה:

" התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, לפי העניין, ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים"

 

ההלכה על פי הפסיקה היא שצוואה הנראית תקינה מהבחינה הצורנית, משקפת את רצונו החופשי והאמיתי ביותר של רצון המת אותו יש לקיים.

​

• כאשר אחד מבקש לפסול צוואה תקינה, נטל השכנוע יפול עליו בכל המקרים. עליו יהא לשכנע את ביהמ"ש כי הצוואה אינה מבטאת את רצונו הטהור ביותר של המצווה.

• אילו ישנו פגם צורני בצוואה, אין יותר החזקה שהצוואה משקפת את רצון המת קיימת. אדרבה, עצם הקיום של פגם צורני בצוואה מצביע על חוסר גמירת הדעת של המצווה. עולה החשש כי הצוואה אינה משקפת את רצון המת. לכן, במקרה כזה נטל השכנוע יכול על המבקש לקיימה והוא המחויב להוכיח כי על אף קיום הפגם, הצוואה אכן מבטאת את רצון המת. כל ספק קיים לחוסר גמירת הדעת של המצווה יפעל לביטול הצוואה.

 

דברי כבוד השופט ברנזון בע"א 564-71 הרטה (נשר) אדלר נ' מאיר נשר:

"המבקש לתת לה (לצוואה – ע.ח) תוקף, על-אף הפגם שנתגלה בה, חייב קודם כל להוכיח באופן חיובי את אמיתותה עד שיהיה בטחון מלא כי המסמך על כל חלקיו המוגש כצוואה הוא אמיתי, וכל ספק בענין זה פועל לרעתו ומונע את קיום המסמך כצוואה".