השפעה בלתי הוגנת
רקע

סעיף 30(א) לחוק הירושה:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

​

השאלה

השאלה הנשאלת במטרה לקבוע השפעה בלתי הוגנת היא שאלה ערכית-סובייקטיבית שתשובתה נקבעת על בסיס מוסר אישי וחברתי. זאת עקב המצווה לקיים רצון המת. ישנו קושי בקביעת המאפיינים של ההשפעה מכיוון שיש צורך להחליט מה השוני בין השפעה לגיטימית לבין השפעה בלתי הוגנת. קיים צורך בקביעת גבול מסויים. אולם הגבול לעתים מעורפל ואין ניתן לקבועו בצורה חד משמעית. השפעה בלתי הוגנת מתקיימת כאשר מישהו קובע את "שינוי הרצון" על המצווה כך שלא ישקף את רצונו הטהור והאמיתי ביותר – בהשפעה כזו ישנו מרכיב של אי הגינות. החוק אינו פוסל צוואה אשר נעשתה תחת השפעה ו/או שכנוע של הנהנה ממנה. זאת כמובן אם אלו נעשו ללא לחץ ו/או איום במפורש.

צוואה תפסל אילו לא נעשתה לפי החלטה עצמאית, אישית ובלתי תלויה של המצווה. אם קיים חשש מסוים של השפעה בלתי הוגנת הנובע עקב העובדה שיורשים מסוימים נושלו לטובת אחרים, אין הוא יבטל את הצוואה.

​

מתוך ספרו של השופט שאול שוחט "פגמים בצוואות", עמוד 209, המתייחס לפסה"ד העליון ע"א 1729-06 אדמסקי נ' אדמסקי:

"כדי לפסול צוואה יש להוכיח כי ההשפעה הבלתי הוגנת קדמה לעריכת הצוואה וכי הצוואה הייתה תוצאה של אותה השפעה אסורה".

​

את קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן לחזק על ידי קיומם של תבחינים שונים:

• מצבו הנפשי והפיזי של המצווה

• מידת חולשתו ותלותו המקיפה והיסודית בזולת

• בידודו מאנשים ואופי הקשר שלו עם הנהנה

 

כל המאפיינים הללו מעידים על מידת השתעבדותו של המצווה אל הנהנה. השפעה בלתי הוגנת נשפטת לרוב יחד עם עוד עילות, גם אם עילת ההשפעה היא אינה מספקת את ביהמ"ש בכדי לפסול צוואה, יחד עם העילות הנוספות יתכן כי הצוואה תפסל. זאת על פי  "הלכת החוטים השזורים".