צוואה בפני רשות

צוואה בפני רשות תעשה באמירת (המצווה) דברי הצוואה בפני שופט או רשם של בימ"ש או רשם לענייני ירושה או חבר של בית דין דתי או בידי הגשת דברי הצוואה בכתב לגורמים הנ"ל בידי המצווה. לענין זה דין נוטריון כשופט. כל זאת על פי סעיפים 22(א) ו22(ז) לחוק הירושה.

הדרישה המופיעה בסעיף 22(א) לחוק הירושה כי המצווה בעצמו יהיה זה שיאמר את דברי הצוואה או יגישה בכתב לרשות מוגדרת כ"מרכיב יסוד" (סעיף 25(ב)(3) לחוק הירושה).
העומד מאחורי כל הוא מידת המעמד והרשמיות של הצוואה והם אלה המדגישים את משקל ההחלטה ורצינותה ואת גמירת הדעת הדרושה. בנוסף, רישום הדברים של המצווה בידי הרשות כמו גם בהצהרת המצווה עצמו כי זו צוואתו ואישור הרשות שהמצווה הצהיר כאמור מעיד על אמיתות הצוואה.

אין כל דרישה שהיא כי על פני הצוואה תהא חתימה של המצווה או חתימת הרשות שבפניה נערכה הצוואה. זאת כי, הרשות היא האחראית על הקפדת ביצוע כל השלבים בהליך עשיית הצוואה. לפיכך, המחוקק הסתפק באישור של הרשות על פני הצוואה כי היא הוקראה בפני המצווה או נקראה על ידי כפי שהוגשה לרשות או כפי שנרשמה ע"י הרשות; וכי המצווה הצהיר אל מול הרשות כי זו הצוואה שלו. הצהרת המצווה כי מדובר בצוואה באה כתחליף לחתימתו הנדרשת בסוגי הצוואות האחרים (למעט צוואה בעל פה). יש לציין על פני הצוואה את מקום עשייתה ואת התאריך בו נעשתה.