אב לשלושה טען כי אין לחייב אותו במזונות שכן האם מרוויחה יותר ממנו והילדים נמצאים אצלו יומיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. ביה״ד דחה את הבקשה על הסף.
בית הדין הרבני בתל אביב פרסם לאחרונה פסק דין מקיף בסוגיית תשלום מזונות במקרים בהם שני ההורים עובדים והילדים שוהים עם האב כשליש מהזמן. הדיינים הבהירו כי מעל גיל 6 חובת המזונות מוטלת על שני ההורים מדין צדקה אך על האב יש חובה מוגברת. לאחר חישוב ההוצאות שחלות על האם ומשכורתה, חויב האב בסכום של 3,600 שקל לחודש.
לבני הזוג שלושה ילדים קטינים, הצעירה שבהם בת 10. בפברואר 2019 עזבה האישה את הבית ועברה לגור עם הילדים בבית אמה. בתסקיר שהוגש לבית הדין הומלץ כי הילדים ישהו בבית האב פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
האישה טענה כי יש לחייב את האב במזונות של כ-11,000 שקל בחודש. היא ציינה שהכנסתו היא 8,500 שקל לחודש והכנסתה עומדת על 9,500 שקל.
הבעל טען מנגד כי משכורתה של האם עומדת על 12,000 שקל לחודש ואילו הוא משתכר רק 7,500 שקל. לדבריו, יש להתייחס אל האישה כ״אם אמידה״ ומכיוון שזמני השהות עומדים על כמעט חצי מהזמן, אין לחייב אותו במזונות כלל.
לנוכח גובה התביעה והפער הגדול בין הצדדים הביא הדיין הרב יהודה יאיר בן מנחם מבית הדין הרבני בתל אביב סקירה מקיפה של ההלכה בתחום.
נהנו מרווחה כלכלית
הדיין ציין כי חיוב במזונות לאחר גיל 6 הוא מתקנת חכמים ומדין צדקה. ״אם אין לילדים ממון משל עצמם חייב האב במזונותיהם גם לאחר מלאת להם שש שנים ועד שיגדלו״. זאת, גם אם האב אינו אמיד. חובה זו מוטלת על האב גם לאחר שהילדים גדלו, כל עוד אינם יכולים לפרנס את עצמם, ואם הוא אמיד, כופים אותו לפרנס אותם.
תקנת הרבנות הראשית חיזקה חיוב זה והפכה אותו לחיוב משפטי גמור המוטל על האב ביחס לילדים בני 6-18. את החיוב ניתן לאכוף בכל אמצעי הכפייה החוקיים.
על פי ההלכה, כאשר האב אינו אמיד ולא יכול לפרנס את ילדיו ואילו האם אמידה ויכולה לעשות זאת, יש לחייב אותה לזון את ילדיה מדין צדקה, והיא קודמת בחיוב זה לשאר קרובי הילדים.
כאשר שני ההורים אמידים אין להטיל את מלוא תשלום המזונות אך ורק על כתפי האב ויש לחלק את התשלום בין האב לבין האם על פי גובה הכנסותיהם. סכום המזונות ייקבע בהתאם לרמת חיים לה הם הורגלו עובר לגירושי הוריהם.
הדיין הוסיף כי במקרה זה לפני הגירושין נהנו הילדים מרווחה כלכלית שנבעה מהכנסת שני ההורים.
בהתחשב בכך שמדובר בשני הורים אמידים על פי הגדרות ההלכה, ושחובת המזונות חלה באופן מוגבר על האב, דחה הדיין על הסף את טענת האב כי יש לפטור אותו ממזונות משום שהילדים לנים אצלו חלק מהזמן. ״טענה זו יש בה לכל היותר לפטור את האב מחיוב המזונות היחסי לאותם פרקי זמן בהם הילדים שוהים אצלו והוא זן אותם ודואג לצרכיהם באופן ישיר״, כתב.
מאחר שהאם מוציאה כ-7,000 שקל בגין הוצאות הילדים, קבע הדיין שיש לחלק את הסכום כך שהאב יעביר לה 3,600 שקל לחודש.
הרבנים אחיעזר עמראני ואפרים כהן הצטרפו לפסק הדין.
ב״כ התובע: עו"ד אבי גפן
ב״כ הנתבעת: עו"ד שרון פרץ
עו"ד עדי חן עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.