האם קבעה בצוואתה שהנכס לא יימכר או יושכר וישמש לקיום אזכרות. בית המשפט קבע שהסעיף נוגד את הוראות החוק ותקנת הציבור וביטל אותו
בית המשפט למשפחה בצפת קיבל לאחרונה בקשה של תשעה אחים לבטל סעיפים בצוואת אימם שאסרו עליהם למכור או להשכיר את הדירה שהורישה להם. השופטת אביבית נחמיאס הבהירה שהסעיפים נוגדים את הוראות חוק הירושה שלפיהם אין תוקף להוראה בצוואה המתיימרת לחול "עד סוף כל הדורות".
בתביעה סיפרו האחים כי דירת המגורים של הוריהם הייתה שייכת לשניהם בחלקים שווים. כשאביהם מת ב-2011 ניתן צו ירושה המצהיר כי יורשיו הם ילדיו, אשתו (אימם) וחמשת נכדיו. האם מתה באוקטובר 2018. בצוואתה היא הורתה שהדירה תעבור לילדיה אך לא תימכר כלל ולא תושכר לאף גורם אלא תשמש לקיום אזכרות.
האחים עתרו לביטול סעיף זה והבהירו כי עיקר רכושם של הוריהם הייתה הדירה. לדבריהם, במועד עריכת הצוואה אימם הייתה מבוגרת מאוד ולא ידעה קרוא וכתוב. היא לא הבינה את המשמעות המשפטית הנובעת מנוסח הצוואה ולא הוסבר לה שחלק מהזכויות בדירה שייכות לילדיה מכוח ירושת אביהם.
עוד לטענתם, הצוואה מונעת מהם לנהוג ברכוש שירשו "מנהג בעלים" והיא סותרת את הוראות חוק הירושה בעניין יורש אחר יורש.
בא כוח היועץ המשפטי לממשלה ציין כי אינו מתנגד לביטול הוראת הצוואה האוסרת את השכרת או מכירת הדירה. הוא הבהיר כי מאחר שהתובעים הם בעלי הזכויות ברבע מהדירה, זכאותם לדרוש את פירוק השיתוף בדירה מרוקן מתוכן הוראה זו.
השופטת אביבית נחמיאס ביטלה את הסעיף. היא ציינה כי התובעים הם הבעלים של רבע מהזכויות בדירה מתוקף הירושה שקיבלו מאביהם. הותרת הסעיף האוסר עליהם למכור או להשכיר אותה פוגעת בזכותם לנהוג מנהג בעלים בדירה ובזכותם הקניינית.
בנוסף, ההוראה שוללת מהתובעים את זכותם הקניינית לדרוש בכל עת את פירוק השיתוף בדירה ולממש את זכותם הקניינית שהיא זכות חוקתית.
השופטת הבהירה בנוסף כי הוראת צוואה המצווה נכס שאיננו בבעלות המוריש בטלה. המנוחה הותירה רק 75% מהזכויות בבית ורק לגביהן היא הייתה רשאית להורות מה ייעשה בהן לאחר מותה. זאת, בהתאם לכלל לפיו אין אדם יכול להוריש יותר ממה שיש לו. "הוראה בצוואה המצווה נכס שאינו בבעלותו של המוריש היא הוראה שביצועה אינו אפשרי וככזו – בטלה", כתבה.
בנוסף, האיסור למכור את הדירה משמעותו המעשית היא הורשה של הזכויות בדירה עד לסוף הדורות. הוראה זו סותרת את הוראות חוק הירושה.
בהקשר זה הבהירה השופטת כי לפי החוק ניתן לכלול בצוואה הוראה של "יורש-אחר-יורש" אך אפשרות זו מוגבלת לשני יורשים, אלא אם כן היורשים הנוספים הם בין החיים בעת עשיית הצוואה.
"אמנם העיקרון הבסיסי בדיני הירושה, לפיו "מצוה לקיים דברי המת", ועיקרון זה מעניק למצווה חופש לקבוע את תוכן צוואתו, אולם חופש זה אינו מוחלט", סיכמה השופטת והוסיפה כי צוואה המתיימרת לפרוש סוכת שלומה "עד סוף כל הדורות", נוגדת את תקנת הציבור עד כדי היות ביצועה בלתי-חוקי או בלתי-אפשרי.
ב"כ המבקשים: עו"ד אלי מרדכי
ב"כ המשיב: לא צוין
עו"ד עדי חן עוסקת בירושות וצוואות
* הכותבת לא ייצגה בתיק