בכרטיס "שומר זרע" עליו חתם המנוח נכתב שלא ייעשה שימוש בזרעו במקרה שימות. אלא שהוריו, אחותו וחבריו שכנעו את השופטת שדעתו השתנתה טרם פטירתו.
בית המשפט למשפחה בקריות קבע לאחרונה כי חולה סרטן שנפטר רצה שמשפחתו תשתמש בזרעו המוקפא להבאת צאצאים חרף חתימתו על כרטיס "שומר זרע" שבו הורה להפשיר אותו במקרה של מוות. השופטת מאיה לוי החליטה שלא לייחס משמעות לנוסח הכרטיס שנחתם כשנתיים טרם מותו כשהיה אחרי ניתוח קשה ומטושטש מתרופות ומבלי שניתנה לו שהות לחשוב על הדברים. לעומת זאת, עדויות בני משפחה וחברים שכנעו אותה שהמנוח כמה שייוולד מזרעו ילד בשם אורי.
המנוח נפטר ב-2013, כשהיה בן 38, רווק וללא ילדים. לפני כשנתיים וחצי הגישו הוריו ואחותו תביעה להשתמש בזרע מוקפא שהותיר אחריו בבית החולים בני ציון שבחיפה, לצורך הפריית פונדקאית ואימוץ הילד שייוולד על-ידי אחותו חשוכת הילדים.
השופטת מאיה לוי החליטה שבשלב הראשון יש להכריע מה היה רצונו המשוער של המנוח, וזאת עקב חתימתו על כרטיס "שומר זרע" שנתיים לפני שנפטר. מדובר במסמך מנוסח מראש שבמסגרתו סימן רופא "וי" ליד שורה שכתוב בה כי לא ייעשה שימוש בזרע שהקפיא במקרה של פטירה.
בני המשפחה ביקשו שלא להתחשב בכרטיס שלשיטתם נוסח בצורה לקויה שהקשתה על המנוח להבין את תוכנו, בפרט לנוכח העובדה שהוחתם עליו לאחר ניתוח קשה להסדרת גידול, כשהיה חלש פיזית ונפשית.
אמו ואחותו של המנוח העידו כי בשיחות רבות שערך איתן ככל שמצבו הידרדר, המנוח הביע שמחה על שהקפיא את הזרע ויוכל להביא להוריו נכדים למרות הכל. יותר מזה, לטענתן הוא הביע רצון מפורש שלבנו יקראו אורי.
גם ארבעה חברים קרובים שהובאו לעדות מטעם המשפחה אישרו את הדברים וכולם סיפרו שהמנוח חזר והזכיר את הזרע המוקפא ושמח שיוכל להעמיד להוריו נכדים גם לאחר מותו.
לעומת זאת, עמדת היועץ המשפטי לממשלה חיפה הייתה כי הכרטיס מביע את רצונו של המנוח שלא ייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו. היועץ המשפטי הפנה לעדותו של הרופא שהחתים את המנוח על הכרטיס וטען כי למרות חולשתו הפיזית הבין על מה הוא חותם. עוד נטען, כי לו המנוח היה משנה את דעתו היה משנה גם את ההוראות במסמך.
משקל רב לעדויות החברים
אך השופטת לוי הכריעה לטובת בני המשפחה לאחר ששוכנעה כי רצונו של המנוח בסמוך לפטירתו היה להעמיד צאצאים לאחר מותו.
השופטת קבעה כי אינה סבורה שהכרטיס משקף את רצון המנוח במועד החתימה. זאת מאחר שהוחתם על נוסח מוכן בו-במקום, לאחר ניתוח, מבלי שניתנה לו שהות להרהר לעומק על מהותו והשלכותיו הרות הגורל, ובהיותו תחת השפעה של תרופות.
אם לא די בכך, גם אם הכרטיס שיקף את רצון המנוח בעת החתימה, העדויות שכנעו את השופטת שגישתו השתנתה לקראת הפטירה. השופטת ציטטה חלקים נרחבים מעדויות אמו, אחותו וארבעה חברים קרובים שכולם אישרו כי המנוח שמח מאוד על הקפאת הזרע ועל היכולת להעמיד נכדים להוריו.
השופטת ייחסה משקל רב לעדויות החברים – עדים חיצוניים להליך שהיו ביחסים קרובים ועמוקים עם המנוח, ודבריהם התבססו על שיחות עומק שניהלו עמו ובהן הביע בפני כולם את אותה כמיהה: להביא לעולם צאצאים ואפילו ילד ספציפי בשם אורי.
ב"כ התובעים: עו"ד דורי שוורץ ועו"ד שיראל בר
ב"כ הנתבעים (המרכז הרפואי בני ציון והיועמ"ש): עו"ד דנה גורדון-ונדרוב
עו"ד עדי חן עוסקת ב- דיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.