על אף טופס בו הורה על הפשרת הזרע במקרה של מוות, שופטי המחוזי השתכנעו כי רצונו של המנוח, שנפטר מסרטן, השתנה עם ההידרדרות במצבו וההבנה שהוא עומד למות.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגיש משרד הבריאות נגד החלטת בית המשפט למשפחה בקריות לאפשר להוריו ואחותו של חולה סרטן שנפטר להביא צאצאים מזרעו – אף שב"כרטיס שומר זרע" הורה להפשיר אותו אם ימות. בפסק הדין נקבע כי עדויות חברי נפש קרובים של המנוח הוכיחו כי בחודשים שחלפו מיום שחתם על הכרטיס ועד פטירתו – במהלכם התחלפה האופטימיות שלו בהבנה שמותו קרב – שינה המנוח את דעתו וביקש שהוריו יביאו נכד מזרעו.
המנוח חתם על הכרטיס ב-2011, לאחר שעבר ניתוח להסרת גידול בראש וביקש להקפיא זרע. כשנה ושמונה חודשים לאחר מכן הוא נפטר בהיותו בן 38 אך הזרע נשמר בהקפאה לבקשת הוריו ואחותו, שהגישו ב-2017 תביעה לאפשר להם להשתמש בו למרות ההוראה בכרטיס.
בפסק דין חלקי שניתן בשנה שעברה נקבע כי לא ניתן להסתמך על הכרטיס בין היתר משום שהמנוח הוחתם בעודו מטושטש מתרופות ומבלי שהתאפשר לו לחשוב על הדברים.
גם בהנחה שהכרטיס תקף, נקבע, עדויות בני המשפחה ובעיקר של ארבעה חברים קרובים שליוו את המנוח, הוכיחו שהרצון שלו השתנה בסמוך למותו. בהקשר זה צוין כי כל החברים סיפרו על שיחות עומק שניהלו עם המנוח בתקופה שבה מצבו הידרדר, במסגרתן שמח שהותיר אחריו זרע שיאפשר להוריו ליהנות מנכדים ולאחותו חשוכת הילדים להיות אם.
אלא שמשרד הבריאות הגיש ערעור על פסק הדין, וביקש למנוע את השימוש בזרע נוכח ההוראה המפורשת בכרטיס שומר הזרע. טענתו המרכזית הייתה כי שינוי בדעתו של המנוח היה צריך להיות מתועד בכתב ולא די בעדויות שמועה כדי להוכיח את רצונו במועד המוות.
המשפחה טענה מנגד כי אין להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט לגבי אמינות העדויות. המשפחה הדגישה כי בית המשפט קבע כי לטופס אין תוקף משפטי, וכי רצונו של המנוח טרם מותו הוכח בעדויות חזקות.
נאחז בחיים
השופט חננאל שרעבי והשופטות אספרנצה אלון ורבקה איזנברג דחו את הערעור. בפסק הדין העיקרי, שנכתב על-ידי השופטת אלון, נקבע כי אמנם לא הייתה סיבה לשלול את תוקף כרטיס שומר הזרע אלא שאין זה אומר שהמנוח לא שינה את דעתו.
השופטת הדגישה כי אין בסיס לטענת משרד הבריאות שלפיה שינוי כזה תקף רק אם הובע בכתב לנוכח העובדה שהוראה בנושא לא נכללה בכרטיס ולא הוכח שהמנוח היה מודע לה.
באשר להוכחת השינוי, השופטת ציינה כי חזרה ובחנה את העדויות והגיעה למסקנה זהה לזו של בית המשפט למשפחה. "התמונה הכוללת העולה מכל העדויות על פני ציר הזמן, היא שככל שהתדרדר מצבו הבריאותי, הוא [המנוח] נאחז בחיים וביקש לעשות שימוש בזרעו לצורך הולדת צאצאים והמשכיות", כתבה.
השופטת הבהירה כי לא מדובר ב"עדויות שמועה" כטענת משרד הבריאות אלא בתיאור שיחות עומק שניהל המנוח עם חבריו, במסגרתן הסביר את השינוי שחל בנפשו לאחר שהבין כי מותו קרב. בשלב הזה, ובחלוף כשנה ושמונה חודשים מיום שחתם על הכרטיס, החליט שהוא רוצה שמשפחתו תשתמש בזרעו, בפרט על רקע הנסיבות המשפחתיות – כשאחותו חשוכת ילדים ולהוריו אין נכדים כלל.
לפסק הדין בערעור משפחה 4379-11-19
ב"כ משרד הבריאות: עו"ד לענייני משפחה מפרקליטות מחוז חיפה-אזרחי
ב"כ המשיבים: עו"ד דורי שוורץ ועו"ד שיראל בר
עו"ד עדי חן עוסקת ב- דיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.